"עידן הדחיפות – הישרדות ארגונית בעולם של הפרעה": הצצה לפרק הראשון

דף הבית » בלוג » "עידן הדחיפות – הישרדות ארגונית בעולם של הפרעה": הצצה לפרק הראשון

"עידן הדחיפות – הישרדות ארגונית בעולם של הפרעה": הצצה לפרק הראשון

בעולם שמשתנה כל הזמן, ארגונים חייבים להמציא את עצמם מחדש ומיד. לא במושג הקלישאתי, אלא בשינוי עמוק ב-DNA הארגוני של כל ארגון. קראו את הפרק הראשון מתוך ספרו של רם יאולוס

עידן הדחיפות | רם יאולוסבעבר האמנו ששינוי מוצלח מבוסס על תוכנית והיערכות נכונות, ולכן על הארגון להיערך בצורה מיטבית לפני שיצא לדרך. היום המצב שונה מאי פעם, וקצב השינויים הפך להיות המנוע המוביל של השינויים עצמם. ארגונים קיימים חייבים להמציא את עצמם מחדש ומיד. לא במושג הקלישאתי, אלא בשינוי עמוק ב-DNA הארגוני של כל ארגון – באיך מתנהלים בכל ממדי הארגון. בעולם שמשתנה כל כך מהר, אין אפשרות פרקטית לחזות את השינוי הבא או להיערך אליו במסגרת החשיבה המסורתית.

באזמל חד וחכם מנתח רם יאולוס בספרו החדש "עידן הדחיפות – הישרדות ארגונית בעולם של הפרעה" את המציאות העכשווית, מזהה את הכשלים הקיימים כיום בארגונים מכל סוג וסדר גודל, מסביר תופעות משונות שמתרחשות סביבנו ברגעים אלה ממש, ומספק תחזיות מרתקות ורבות תועלת לעתיד שהולך והופך כאוטי. הספר הוא בגדר קריאת חובה לכל מנהל, שמנסה לנווט בעידן הנוכחי. 

קראו את הפרק הראשון מתוך הספר:

הקאמבק הגדול של האמונות והשמועות

במשך אלפי שנים מוּנעת החברה האנושית על ידי אמונות ושמועות.

עד כמה הן השפיעו על מהלך ההיסטוריה?

בואו נבדוק.

האמונה היא הרוצח הגדול בהיסטוריה. מלחמות שלמות פרצו בעקבותיה. מסעות הצלב הנוצריים, מלחמות הקודש של האסלאם (רובן מלחמות בין פלגים מוסלמיים שונים), כיבוש אמריקה על ידי הספרדים ועוד היד נטויה.

במשך מאות שנים חששו ימאים להפליג למרחקים. מדוע? כי הם האמינו שהעולם שטוח ופחדו ליפול אל תהום אינסופית כשיגיעו לקצה. בימי הביניים הועלו נשים על המוקד בשל שילוב שטני של אמונה ("צריך לשרוף מכשפות") ושמועה ("האישה הזאת היא מכשפה").

לאורך השנים רצינו להאמין כי האדם מתפתח ונעשה נאור יותר ויותר. אחרי הכול, לאנושות יש גיליון ציונים מכובד לנפנף בו, מלא בהישגים מדעיים, רפואיים וטכנולוגיים. אך האם באמת התפתחנו כגזע? האם טבע האדם עצמו השתנה?

שאלה טובה.

בואו ננסה לענות עליה תוך שימוש בתחום הכי "מדעי": המדע עצמו.

במשך מאות שנים נחשבו מלומדים וחכמים (לצד אנשי דת ופוליטיקאים) לסמכות מנהיגותית המכוונת את האנושות. אותם מלומדים ומדענים עסקו בהרחבת הידע האנושי, בתיעוד סוגים שונים של עובדות, במחקרים ובלמידה. חוקרים מכל העולם התחרו ביניהם בהוכחה אמפירית של תופעות, בביצוע ניסויים ובקבלת תוצאות אמינות ותקפות.

הידע הזה תועד במאמרים, שבתורם התפרסמו בכתבי עת.

אלא שמשהו מעניין קרה בדרך. איכשהו, לא ההישג המדעי עצמו הפך לחשוב – אלא העובדה שהוא התפרסם.

קשה להאמין? חשבו על ממציא הטלפון. האם היה זה אלכסנדר גרהם בל? על פי הקונגרס האמריקאי – לא! בשנת 2002 הם עשו צדק היסטורי והכריזו על המהגר האיטלקי אנטוניו מאוצ'י כממציא הטלפון, שנים רבות לפני בל. לצערו של אותו מאוצ'י, לא היה לו די כסף לרשום את המצאתו כפטנט קבוע, ולכן זכויותיו כממציא אבדו בדרכיה הפתלתלות של המציאות.

על פי ממצאי הקונגרס האמריקאי, בל פשוט מצא את מסמכי המהגר האיטלקי… והשאר היסטוריה.

כמובן, אין זה מקרה יחיד. כל מדען בימינו יודע שאם לא יפרסם את מחקרו בכתב עת מדעי מכובד – משמעות הדבר היא שהמחקר לא נערך כלל. כך היו פני הדברים מאז ומעולם. לאורך הדורות ראתה האקדמיה בפרסום המחקרים המדעיים בכתבי עת מקצועיים פסגת ההישג של החוקר, ואף ביססה תארים אקדמיים על פרסומים אלו. גם היום הדרך האקדמית לקבלת תואר מתקדם עוברת בפרסום מאמרים בכתב עת מדעי מוכר.

*

נמשיך למדע מעט יותר פופולרי.

הימצאותם של כרכי אנציקלופדיה על המדף בבית הייתה במשך שנים מקור לגאווה ולמעמד. כרכי אנציקלופדיה היו דבר יקר (ויוקרתי), ודורות על דורות של תלמידים עיינו בהם ובאטלסים במשך שעות. הם חונכו לכך שספרים אלו הם המקור המוסמך לידע האנושי, וכי מדענים רבים עמלו במשך הדורות על התכנים המצויים בהם. ככל שהיו ערכים רבים יותר באנציקלופדיה, ככל שהללו עסקו בנושאים מגוונים יותר, היא נחשבה למושלמת יותר ומקיפה.

כיצד הגיע הידע הזה להמונים? כמובן, מהמחקרים שפורסמו.

אלא שהידע האנושי לא עצר עם הוצאתן של האנציקלופדיות, וכל אנציקלופדיה נזקקה לעדכונים תכופים. פרט לשאלה הברורה מאליה, "אם צריך עדכון, אז איך התייחסנו למידע הקודם כאמין?" עניין זה הטריד את הכותבים והם ניסו לפתור זאת בהוצאתם לאור של עוד ועוד כרכים משלימים.

מידע במקום ידע, דעות במקום עובדות

והנה פרצה לה מהפכת האינטרנט. היא הפכה את הצורך בהדפסת ספרים למיושן. היא הדיחה את האנציקלופדיה המודפסת ממעמדה כמקור למידע וידע מכל סוג, וכביכול פתרה את הצורך בעדכון שוטף והקלה את הקושי שבאיסוף מידע ממקורות רבים. היום, כידוע, המידע זורם כמעט מעצמו מכל מקום לכל מקום.

האינטרנט מעניק שופר לכל אדם באשר הוא. הכתיבה זמינה לכולם, כל הכותבים זמינים לכל הקוראים, כל חומר כתוב יכול להיקרא על ידי כל אדם, בכל מקום, בכל עת. חלום רטוב של מידע זמין.

החלום ושברו?

האם המידע הזה מייצג ידע? ידע אמיתי, מוכח, שאינו מבוסס על אמונות ושמועות?

את התשובה כל אחד מאיתנו יודע היטב. המידע שזמין ועדכני כל כך באינטרנט נכתב ומועלה על ידי כל אדם באשר הוא. קולו של מדען שערך מחקר במשך עשר שנים וביסס טענה מדעית מובהקת – שווה, באינטרנט, לקולו של אדם מן היישוב שפשוט "חושב אחרת".

ואולי כיוון שלאותו אדם מן היישוב יש יותר חברים, ההוכחה החברתית, לטענתו, חזקה יותר מההוכחה המדעית. אחרי הכול, למי יש זמן לקרוא מאמרים מדעיים? מי בכלל מבין אותם? הכלים לבדיקת מהימנות ותקפות נדחקים הצידה. ההעדפה הרווחת היא לתמוך בעמדה שנתמכת על ידי אנשים רבים, ללא חקירה ודרישה.

ברוכים הבאים לעידן הוויקיפדיה, המידע הזמין והפייק ניוז.

*

בין השנים 2016 ל-2018, עם הפיכת השימוש באינטרנט לכלי מרכזי בחיינו, חל שינוי דרמטי בתפיסת המציאות של הגולשים. מקור הסמכות החשוב ביותר למידע ולידע נמצא כיום בוויקיפדיה.

אלו שלא מכירים את הקרבות העקובים מדם שמתרחשים מאחורי הקלעים, לא יודעים עד כמה חזקות שם האמונות, השמועות, תפיסות העולם והאמוציות.

על עריכת הוויקיפדיה אמונים עורכים שונים שפועלים במעין דמוקרטיה. מדובר באנשים עצמאיים, שאינם בהכרח בני סמכא בתחומי כתיבתם. הם יכולים לכתוב, לערוך, לשנות ולהשפיע ללא גבול – והפיקוח היחיד עליהם הוא מצד עורכים אחרים.

התוצאה: ויקיפדיה הפכה דה פקטו למקור המידע הפופולרי ביותר בעולם, ותוכנה נתפס אמין ורציני – גם אם הוא לא אמין ולא רציני. האנציקלופדיה הפכה למושג מיושן ולמעשה נעלמה לחלוטין.

אבל זו רק ההתחלה של מהפכת "המידע הזמין".

בוויקיפדיה, לכל הפחות, יש סוג מסוים של פיקוח וביקורת על הכתיבה – אבל רוב החומר שנכתב באינטרנט נכתב ללא פיקוח כלל. מיליוני מאמרים מפורסמים מדי יום ביומו ברחבי האינטרנט, חלקם באתרים "רציניים" וחלקם באתרים שעוצבו כדי להיראות "רציניים". הם נתפסים כמקור סמכות ללא קשר למהימנותם ותקפותם. כל מפרסם הוא מקור סמכות, וכל אדם יכול לבחור כראות עיניו בכל מערכת נתונים שהיא ולהפוך אותה ל"עובדות".

וכך תלמידים בבתי הספר, אקדמאים וחוקרים נעזרים במידע הזמין באינטרנט וקוראים לו "מחקר". הם רואים בו מידע תקף ומהימן – גם אם הוא רחוק מלהיות כזה.

זאת ועוד, גולשים כאלה ואחרים משתמשים באינטרנט כדי לשתול בדעת הקהל "עובדות אלטרנטיביות". הם עושים זאת כדי לתת משנה תוקף לדעתם או מתוך רצון לנקום באדם או בארגון. כיום, בין שנרצה בכך ובין שלאו, תופעת ה"שיימינג" היא חלק בלתי נפרד מכללי המשחק.

*

וכך, ב"עידן הידע" של ימינו אמונה נתפסת כעובדה, ושמועה הופכת למובילת התנהגות המונים. חזרנו לימי הביניים. אולי מעולם לא עברנו אותם.

שינוי בהגדרת המעמדות החברתיים

החברה האנושית היא חברה היררכית. יש בה מעמדות ברורים, גבוהים ונמוכים, שהתפתחו והתקבעו לאורך ההיסטוריה כתוצאה ממאבקי כוח והורשת כוח.

להמחשה: נניח שבקרב בין שתי משפחות קדומות על הזכות לעבד חלקת אדמה, ניצחה משפחה אחת. מאותו הרגע היא התעשרה מאוד ועושר זה עזר לה לגדל ילדים רבים יותר ולצבור עוד ועוד כוח. העושר הזה עבר מדור לדור – והאב של השושלת המנצחת הישירה שמר בקנאות על כך שבנו הבכור יזכה בקצפת.

בני המשפחה הפחות קרובים קיבלו גם הם חלק מהעוגה, אבל מי שלא היה חלק מהמשפחה – לא קיבל דבר. עם הזמן המשפחה הפכה לשבט, והצאצא הישיר של אב המשפחה המקורי – לראש השבט. למנהיג. למלך. הקרובים הרחוקים הפכו לרוזנים, לדוכסים, ללורדים, או ל"סתם" בעלי תואר אצולה.

הייחוס משפחתי והשבטי היה גורם מפתח בקביעת המעמד. הוא זה שהביא לעושר או לעוני במשך דורות קדימה, והוא גם היה המחסום הגדול למעבר ממעמד למעמד. מי שהחזיקו בכוח ובעושר עשו ככל שביכולתם לשמור אותו בתוך המשפחה, והעדיפו שילדיהם יתחתנו עם ילדים של בני מעמד גבוה אחרים.

*

השיטה הזאת שלטה באנושות במשך אלפי שנים, ועד היום היא משפיעה עמוקות על התרבות המערבית. בחלק מהתרבויות האחרות היא עדיין שולטת, כמו בתרבות הקאסטות ההודית ובמדינות שונות במזרח התיכון.

אלא שעם שקיעת האימפריות, בשלהי המאה התשע עשרה, ועליית השיטה הדמוקרטית, השתנו הדברים. כיום, בעיקר בעולם המערבי, מעמדו של האדם נקבע במידה רבה על בסיס כישוריו. נכון, עדיין יש משקל ל"כסף מהבית" ולשם המשפחה, אבל לרוב האדם יוכל להתקדם בסולם המעמדות בזכות כישוריו החברתיים, המקצועיים, העסקיים והאחרים.

אנשים שהגיעו להישג מדעי, ספרותי, אומנותי או פוליטי מוערכים על בסיס הישגיהם. מעמדם נתפס כשונה, ובדרך כלל כגבוה יותר מזה של אדם מן היישוב, "פשוט" שלא נודע ברבים בזכות הישג כלשהו. המילה "נודע" היא בעלת משמעות כבירה. סלבריטאים, שנמצאים כיום במעמד גבוה, נמצאים בו רק כי… יודעים עליהם. לעומת זאת, אדם עשיר או חכם מאוד, שהונו או הישגיו אינם ידועים לציבור הרחב, לא ייהנה ממעמד גבוה.

*

כדאי להגיע למעמד גבוה. אנשים שצברו הון (כספי או חברתי) זוכים לטובות הנאה, ליחס מועדף ולהערכה מסביבתם הקרובה והרחוקה.

וכאן אפשר להבחין בתופעה מעניינת: קל לזכות במעמד גבוה (זכייה בתוכנית ריאליטי, למשל, תהפוך אותך לסלבריטי תוך שניות), אך גם קל מאוד, הרבה יותר מבעבר, לאבד את המעמד הזה. כוכב רוק שלפני עשור היה מגיע בלימוזינות לכל מקום וחי חיי שפע ועושר – יכול בקלות להגיע למצב של עוני ואנונימיות. אם בעבר אדם היה יכול להוריש את תואר האצולה שלו (ואת מעמדו הגבוה) לילדיו, היום הדברים נראים אחרת. הכול דינמי יותר, ונקבע יותר ויותר על בסיס של "כאן ועכשיו".

זהו שינוי מהותי ודרמטי בשיטת המעמדות. לא נראה שהחלוקה למעמדות עומדת לעבור מהעולם, שהרי האדם הוא יצור חברתי והיררכי, אבל שיטת הסיווג תשתנה דרמטית.

בעתיד נראה כי מעמד האדם ייקבע על בסיס יכולתו להתאים את עצמו לשינויים. להיות דינמי. הסיבה: בעולם שמשתנה במהירות בסיסי העושר יעברו לאנשים שיוכלו לראות את השינוי עוד לפני שהוא מתרחש. הם אלה שיהפכו למנהיגי העתיד, כי תהיה להם יכולת לרכוב על השינויים ולגרום לאחרים ללכת אחריהם.

הדארוויניזם החברתי שבו השורדים הם המתאימים ביותר ישלוט. המנצחים יהיו אלה שיתאימו עצמם טוב יותר ומהר יותר לשינוי. אלה שיצליחו להתברג מהר יותר וטוב יותר בכל מקום.

*

בעתיד נמצא שמנהיגים שורדים ייתפסו כמנהיגים מוצלחים – לאו דווקא מפני שהגיעו לתוצאה. ההישרדות תהיה תכונה מרכזית שעל בסיסה יוערכו אנשים, ארגונים ואף עמים.

ה"חכמים" יותר, המלומדים, ימצאו עצמם במעמד נמוך יותר – רק מפני שכושר ההתאמה שלהם לשינוי הוא נמוך יותר. אחרים, "חכמים" פחות אך סתגלנים יותר, יתפסו מקום גבוה יותר בהיררכיה החברתית.

גם כסף וכוח לא בהכרח ישחקו במגרש החדש כפי ששיחקו בעבר, אחת ההוכחות לכך היא הארגונים השונים המשפיעים על תהליכים בעולם; תנועות שמוקמות השכם והערב, לעיתים לתקופות מוגבלות אך יוצרות אפקט, מעלות – או מורידות – אדם זה או אחר למודעות הכלל וממצבות אותו במעמד חברתי חדש.

*

צ'ארלס דרווין הבין כבר לפני שנים רבות כי "זה לא החזק ביותר ששורד, גם לא האינטליגנטי ביותר. שורד הוא מי שיודע להתאים את עצמו לשינויים בצורה הטובה ביותר". הוא צדק. כיום יש אינספור הוכחות לתקפות תורת האבולוציה והתובנות הנגזרות ממנה. הדינוזאורים היו החזקים ביותר בסביבה, אבל דווקא היונקים והחרקים ידעו להתאים עצמם טוב יותר לשינויים שנגרמו, אם בשל פגיעת אסטרואיד ואם בשל כל אירוע אחר.

השינויים המתרחשים כיום באקלים האנושי של כדור הארץ יובילו להופעה של מעמדות חברתיים חדשים ובולטים. בואו נסקור חלק מהם.

משפיעים מתוכננים

מדובר באנשים שיצליחו לחדור לדעת הקהל ולייצר לעצמם מעמד, תוך שימוש חכם ומתוכנן בכלים של העידן החדש. אנשים אלה יפעלו בצורה שיטתית בשביל למצב את עצמם בתחום מסוים. זה יכול להיות כזה שייצור קבוצת השפעה, יפתח דעת קהל, יוביל תהליך, או שילוב של כל אלה.

חלק ממשפיעים מסוג זה יפעלו לטובתם האישית, חלק למען הכלל וחלק יחפשו להשפיע באופנים הפוגעים בגורמים קיימים.

מן ההיבט העסקי, אפשר לראות כי מנהלים מובילים של חברות טכנולוגיות ושל חברות פורצות דרך בהשפעתן על הרגלי הצריכה, דוגמת אמזון, הם למעשה משפיעים מתוכננים. פייסבוק, אפל וכמובן טסלה הן דוגמאות לחברות שמשפיעות בצורה מתוכננת. חלקן יותר וחלקן פחות, אך כולן שיטתיות ומוכוונות מטרה.

משפיעים אופורטוניסטים

אלה יהיו האנשים שיזהו הזדמנות או מגמה כדי לתפוס מקום וליצור לעצמם מעמד בדעת הקהל. לעיתים הזדמנות כזו תהיה אירוע שמתרחש, ולעיתים, בדומה לפוליטיקאים, ההזדמנות תנבע מניצול חולשתו של יריב או אדם אחר. זה יכול להיות גם ניצול של חולשה אישית בשביל ליצור סימפתיה.

גרסה מעט יותר משוכללת של האופורטוניסטים הם מובילי ההפרעה. מדובר במנהיגים חברתיים, עסקיים או פוליטיים שניצלו הזדמנות או יצרו במודע הפרעה בסביבתם ופיתחו מוניטין של "בעלי יכולת" ואולי גם צברו הון כתוצאה מכך.

אחת הדוגמאות הבולטות להתנהלות כזו היא התנהגותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. יש האומרים שהוא כלל לא התכוון להגיע לקו הגמר ולהיבחר לנשיאות, אלא שהיה מעוניין בקמפיין שיקדם את מעמדו ואת עסקיו. אלא שלפתע הוא זיהה את ההזדמנות, ניצל את חולשותיהם של כל יריביו במפלגה הרפובליקנית ויצר הפרעה במפה הפוליטית ובסדר הקיים.

מניצחון לניצחון גבר כוחו, והילה של "בעל יכולת" התפתחה סביבו. מגימיק הוא הפך למועמד לגיטימי, צבר הון פוליטי במהירות מדהימה – ולבסוף עשה את הבלתי ייאמן וניצח בבחירות הכלליות. כאדם שידע להשפיע בצורות שונות ולבלוט גם בעבר, הוא מבסס את פעולותיו על הזדמנויות ולא בהכרח על קו פעולה מתוכנן.

רבים ממפתחי הטכנולוגיה היום הם אופורטוניסטים. הם לא תכננו את מהלכיהם והשפעתם – אלא זיהו צורך ופעלו בהתאם. אם ההימור שלהם היה מוצלח, חלקם הפכו למשפיעים.

*

מעניין כי בעולם החדש שנוצר אין היררכיה של מעמדות. לא משנה מהיכן אדם מגיע, מהן יכולותיו האישיות והשכלתו, ובוודאי לא הונו האישי או הישגיו. אמצעי התקשורת, הזמינים לכול, מאפשרים להעביר מסרים לפי בחירה אישית. לפיכך הם פותחים אפשרות לכל אדם להתמצב במעמד חברתי גבוה, על פי המסר שהוא מעביר, התדמית שהוא יצר – ואם אלו נעשו ויראליים.

הדבר היחיד הרלוונטי הוא ההסתגלות לשינוי, היכולת להתאים לסביבה משתנה ולהתמצב בתוכה כדי להשיג הישגים. מעניין לגלות שטיפוס אחד בהחלט יכול להתפתח, להשתנות ולהפוך לטיפוס אחר. מובן שיכולים להופיע טיפוסים נוספים, שכן בעתיד יתפתחו תופעות שאותן לא נוכל לחזות.

השינוי הגדול הוא… בשינוי הגדול

לאורך ההיסטוריה החברה האנושית השתנתה באופן תמידי. המצאות פותחו, תגליות נתגלו, אמונות פרצו וסחפו את העולם. גם תקופות סטטיות ארוכות, כמו ימי הביניים, הסתיימו לבסוף והמשיכו לימים של שינוי.

אבל היום המצב שונה מאי פעם. קצב השינויים הפך להיות המנוע המוביל של השינויים עצמם. החידושים הטכנולוגיים משנים את חיינו לחלוטין – והדבר נעשה מדי פרק זמן קצר מאוד. השירותים הדיגיטליים מונגשים ומגיעים לכל אדם בחברה המערבית, ומוצרים ושירותים חדשים מייצרים כל הזמן הפרעות בשוק. הם מבטלים תפקידים קודמים, מיישנים טכנולוגיות (מוצלחות) קיימות, ולעיתים מבטלים את בסיס הקיום של ארגונים שלמים.

החידושים הטכנולוגיים מייתרים תפקידים שבעבר נעשו על ידי בני האדם. התוצאה: שכבות שלמות באוכלוסייה, שאפשר לכנות אותן שכבות מעמדיות, מאבדות את בסיס ההכנסה שלהן. לאן ילכו המסות האדירות של נותני שירותי קבלת קהל? הרי היום הקהל מעדיף לקבל כמה שיותר שירותים באינטרנט, ומי שלא – פוגש במכשיר אוטומטי, כמו בשדות התעופה.

מה יהיה עם הכספרים בבנק? מה יעשו הקופאיות שיפוטרו מהסופרמרקטים? איפה יהיו עמילי המכס, סוכני הנסיעות ונהגי המוניות בעוד שנים ספורות?

אלו שאלות כבדות משקל שאמורות להדיר שינה מהרבה מאוד מנהיגים.

*

אנחנו עוברים מהפכה טכנולוגית שמתמקדת בשינוי. החידושים מופיעים השכם והערב ומשפיעים זה על זה כמו בתגובת שרשרת ובקצב הולך ומואץ.

צירוף התופעות יחד מתורגם למציאת חיים שונה לחלוטין מזו שהייתה בעבר. עובדות, ניסיון, עומק, ידע, ואולי גם כושר ניתוח, מאבדים מחשיבותם לטובת תכונות אחרות. את מקומם תופסים כושר התאמה, יכולת הסתגלות ומהירות התגובה – לצד שטחיות ויכולת קשב נמוכה.

סכנה ברורה ומיידית

עבור המגזר העסקי בפרט, ועבור ארגונים בכלל, יש למציאות הזו משמעות אחת: נורה אדומה גדולה ומהבהבת. אשליה גדולה שתתנפץ מהר. כל הארגונים נמצאים תחת איום של הפרעה נראית ובלתי נראית, ידועה ובלתי ידועה. בשביל לשרוד הם חייבים להיערך אליה. להתייעל.

המשמעות המיידית לעובדים: סכנה של איבוד מקום העבודה. וכן, אדם יכול לחשוב שהוא חיוני, שמה שהוא עושה בלתי ניתן להחלפה או שהוא גורם מרכזי ובעל השפעה, אבל למעשה כל אלו הם זמניים בלבד. מודל חדש, טכנולוגיה חדשה או שינוי חד בכיווני הפעולה של הארגון יכולים לייתר כל אחד.

כולם חשופים להשפעת הקצה המתגברת של השינויים – שכירים, עצמאיים, חברות קטנות וקונצרנים ענקיים, ארגונים פרטיים, ארגונים ציבוריים וממשלתיים ואפילו מדינות. כולם עלולים למצוא את עצמם עם עסק לא רלוונטי או עם בסיס עסקי שאינו מצדיק עוד את קיומו.

זו סכנה עצומה לכל אחד, מבחינה קיומית, אישית, ארגונית ואף כלל-חברתית. גם מנגנוני הגנה סוציאלית קיימים, כגון קצבאות והטבות מביטוח לאומי, מאוימים. מוסדות המדינה לא חזו את העוצמה ואת המהירות של השינויים, ואם בבת אחת ייכנסו רבים למעגל האבטלה בעקבות שינוי כלשהו בשוק – תיווצר בעיה. אפילו אם זה יקרה לתקופת ביניים בלבד, אנו צפויים לקריסה של המנגנונים הציבוריים – קריסה שתחריף עוד יותר את הסכנה האישית של כל אחד ואחת.

*

סכנה ציבורית נוספת מתהווה מתחת לאפן של ממשלות, בייחוד ממשלות במדינות הדמוקרטיות המתקדמות. סכנה בדמות מודלים עסקיים וחברתיים שמשפיעים על היכולת לגבות מיסים.

אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לכך היא הזינוק בתופעת הנסיעה השיתופית. ולא, הכוונה פה היא לא לאוּבֵּר

(UBER), כי מאוּבֵּר אפשר לגבות מס. בשוק יש לא מעט אפליקציות שמחברות בין אנשים באופן וולונטרי, מאפשרות טרנזקציות פרטיות ומחליפות מנגנון עסקי שאותו אפשר למסות. איך תגבה מס ממאות אלפי אנשים שצורכים שירות אך אינם משלמים זה לזה כסף מדי יום? בעיה אמיתית לאוצר המדינה.

בענף המלונאות זה כבר קורה עםAirbnb . נשים בצד את הצרות הצרורות שהרשת עושה לענף המלונאות (שזה כשלעצמו מפחית את הכנסות המדינה מתיירות), הרי יש כאן מערך שלם של עסק תיירותי לכל דבר, שעובר מתחת לרדאר ומקשה על גביית מיסים.

ואלו רק ההתחלות. ממשלות ורשויות עומדות חסרות אונים מול מודלים חברתיים פיננסיים חדשים שנולדים מדי יום ביומו. לגופים ממלכתיים קשה להגיב במהירות לאפליקציה שיכולה לשגע את העולם תוך חודשים ספורים. לוקח שנים להעביר חוקים או לשנות קיימים. ובינתיים המודלים האלה הולכים ותופסים תאוצה ומבטלים במהירות רבה מקורות הכנסה.

*

וייתכן שהבעיה הפיננסית הגדולה מכולן מגיעה, איך לא, מהמגזר הפיננסי. תופעת המטבעות הווירטואליים, דוגמת ביטקוין, מאיימת לנער את כל מה שידענו על כסף ולמוטט מערכות שלמות של טיפול בכסף והנפקתו.

מעולם, אבל מעולם, לא התקיים מצב כזה בעולם. כסף כידוע מניע את העולם. כסף תמיד נשלט על ידי בעלי הכוח והשלטון. הוא היה הבסיס הבלתי מעורער לריבונות, ליכולת לשלוט, ליכולת לגבות מס. ופתאום יש לנו כסף שאינו נשלט על ידי איש. אפשרות ריאלית לחלוטין לכך שמטבע אוניברסלי, בלתי תלוי בממשלה כלשהי או בהחלטותיה, יהפוך להילך מסחר אוניברסלי דומיננטי.

תופעה זו יכולה לשנות סדרי עולם ועלולה להשפיע על כלכלתן של מדינות שלמות. בתסריט מסוים המטבעות הווירטואליים יכולים לתפוס את מקומן של המתכות היקרות, זהב וכסף, שהיו בעבר בסיס כלכלי להנפקת מטבעות. גם זו סכנה אישית, ארגונית וציבורית שאיננו מודעים אליה. אנחנו רוצים להאמין שהיא לא תשפיע עלינו ולכן אנחנו נמנעים מלהתכונן אליה.

*

מנקודת מבט אחרת, היכולת לכפות מערכות מטבע מבוססות טכנולוגיה עשויה להעמיק את יכולת האכיפה של ממשלות, להרחיב את הכנסותיהן ולצמצם את הנזקים האפשריים. הדבר דורש מהפכה בפני עצמה – ביטול כל מטבע פיזי ומעבר למערכת ממוחשבת. וגם מהפכה כזו כמובן תשנה סדרי עולם של הרבה עוסקים, או שאינם עוסקים. קיימות מדינות שבהן חלק גדול מהאוכלוסייה מתנהל במסחר שאינו מדווח. איך תתמודד כלכלה המבוססת ברובה על מסחר לא פורמלי עם מערכות מטבע מקוונות? למדינה כמובן הדבר יסייע כלכלית – אך מה יעשה השינוי לאותה חברה?

משהו חייב להשתנות

בעולם שנמצא בהפרעה הולכת וגוברת משהו חייב להשתנות כדי שנמשיך להתקיים. משהו בנו. בדרך שבה אנחנו מנהלים את עצמנו, את הארגונים שלנו ואת העסקים שלנו. אם אנחנו לא נגיב – לא יהיה מי שיעזור לנו.

אתם כבר יכולים לדמיין את התסריט הצפוי: הגופים הציבוריים והממלכתיים, שהציבור סומך עליהם, יעמדו מהצד ויאמרו שיש להציל את המנגנונים לטובת העתיד. הם יגידו שמדובר בשוק חופשי, שהתחרות בריאה למשק. הם יאחרו להבין ויאחרו להגיב, אם יגיבו בכלל.

גם הממשלות ינהגו לא נכון. פה ושם הן ינסו לחסום את השינוי, כגון הניסיון של עיריית לונדון ב-2017 לגונן על נהגי המוניות מפני אוּבֵּר. בחלק מהמקרים הם יצליחו, אבל לרוב לא.

מישהו מכיר את הגורם שמגן על בעלי הקניונים והרשתות הקמעונאיות (והכי חשוב: העובדים שם) מפני אמזון? מי מגן על הדילרים בענף הרכב? מי מגן על פקידי הבנקים, לאחר שפעולות רבות שהם ביצעו בעבר הועברו למערכות ממוחשבות? מי דואג לאלו שפוטרו או יצאו לפרישה מוקדמת? ומה לגבי עובדי חברת הביטוח, כמו מיישבת התביעות, שהפכה לאלגוריתם מחשב אוטומטי?

מי רואה אותה?

מי רואה בכלל את שרשרת המזון המתקיימת בענפים רבים העומדים בפני שינוי או נמצאים כבר בתוכו? האם מישהו מבין מה קורה? ממשלה, ועדי עובדים, איגודים כאלו ואחרים?

זכרו את מה שקרה לכורים במכרות הפחם באנגליה רק לפני עשרות שנים אחדות, ואת הפועלים והפועלות במפעלים שנסגרו. זכרו את עיירות הרפאים בארה"ב, העומדות נטושות ומתפוררות לאורך כבישים שוממים.

*

השינוי הוא הכרחי. לא בגלל שהוא נכון, אלא פשוט בגלל שהוא מתקיים. אין ספק שהמין האנושי בחר בשינוי. שינוי נתפס כקִדמה, כהתקדמות, כעלייה ברמת החיים. הכול נכון, אבל בדרך משלמים מחיר. ברור שיש כאלה שלא יעמדו בו. והם לא מעטים.

הפתרון, כפי שנראה בהמשך, הוא לאמץ את השינוי.

כולנו חייבים לעשות את זה. לערוך שינוי בדרך ההתנהלות, ההתנהגות והמוכנות למצבים שונים. הכול צריך להשתנות. ומי שלא ישתנה, מי שלא יתאים את עצמו – ימצא עצמו מהר מאוד בסכנת הכחדה.

עידן הדחיפות | רם יאולוס

לרכישת עותק דיגיטלי של הספר המלא
כנסו ללינק > https://bit.ly/2JFTTMr

מאת | 2018-10-16T11:56:04+00:00 25 יולי , 2018 |

השאר תגובה